חביבה לפקוביץ

יש יומיים בשנה שבהם אי אפשר לעשות כלום. אחד מהם נקרא אתמול והשני נקרא מחר. היום הוא היום הנכון לאהוב, להאמין, לעשות ובעיקר לחיות
(דלאי לאמה)

שלום, שמי חביבה, לאורך עשרות שנות קריירה בעולמות העיצוב והניהול למדתי כמה דברים על עצמי, האחד הוא שתמיד פעלתי בתחומים בהם אהבת האדם יכלה לבוא לביטוי, השני, שבעצם אימנתי ותמכתי במאות נשים במשרדי, וזאת, ללא הכלי הפורמלי של האימון המנטלי, מתוך רצון להיטיב, ומתוך תחושה עמוקה של שליחות והודיה על שהאפשרות הזו נקרתה בדרכי. במקביל לעבודתי (וללימודים האקדמיים, B.A. M.A ) תמיד למדתי והעמקתי בתחומי ידע נוספים, וכך, למדתי אימון, למדתי הנחיית קבוצות, למדתי N.L.P - אבל, רק כשלמדתי את כלי האימון המנטלי חשתי שעכשיו אני יכולה להמשיך לעשות את הדבר היותר משמעותי מבחינתי במשרה מלאה ועשיתי הסבה מקצועית.

מי אני מה השליחות שלי, מה חשוב לי לעשות בעולם הזה ומה אני צריכה על מנת שזה יקרה, אלה שאלות שליוו אותי לאורך שנים, ומרגע שנכנסתי לתפקיד המאמנת המנטלית אני חשה שהגעתי למיצוי היכולת שלי. אני מרגישה שזכיתי במתנה נפלאה, הזכות לגעת באנשים, לעבוד איתם וללוות אותם כשהם עושים שינוי ועוברים תהליכים משמעותיים המיטיבים עם חייהם, ועל כך אני אסירת תודה. אני מאמינה בכל ליבי שאימון זו שליחות וזכות, ואין מקום מרגש יותר מהידיעה שהמתאמן/מתאמנת שלי מגיעים למחוזות חדשים בזכות תהליך האימון.

באופן מודע ומכוון בחרתי בך כמתאמנת שאני חפצה ללוות ולאמן, האישה שאת יכולה להיות, ללא קשר למעמדך, השכלתך, גילך והמקום שבו את נמצאת כרגע בחיים - גם בלעדי את יודעת שאת יכולה לחיות מלא ושלם יותר, ואת יכולה להתנהל ממוקד יותר, לא תמיד ברור לך איך. בתהליך האימון את תגלי שאת יכולה לממש חלומות שלעיתים אפילו לא העזת לחלום, ואני כאן עכשיו כותבת להזכיר לך שאת גם חייבת את זה לעצמך.
על מנת להתחיל את המסע, בואי וניפגש (אפשר כמובן בזום) לשיחת קפה לא מחייבת ומבררת צרכים ושאיפות.